פסק-דין בתיק בר"ע 7365-05-12

השופטת רונית רוזנפלד

1.   לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (גז"ז 32541-10-11; השופטת רוית צדיק), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת המומחים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 (להלן: הוועדה) מיום 25.2.11. על פי החלטת הוועדה, לא הוכח כי ניתן למבקשת טיפול בהקרנות כנטען על ידה. לאחר ששקלנו בדבר החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת בהתאם לסמכותנו על פי הוראת תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, ולאחר שהצדדים הודיעו על הסכמתם לכך.

הרקע לבקשת רשות הערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי :

2.   עניינה של המבקשת נדון פעמים אחדות בוועדות מומחים, לאחר שניתנו פסקי דין על פיהם הוחזר עניינה של המבקשת אל הוועדה לבחינה מחודשת.  כל זאת כמפורט להלן:

 א. ביום 31.12.07 קבעה הוועדה לראשונה כי לא נמצאו אצל המבקשת סימנים לקבלת טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, וכי אין די בעדות המבקשת ובממצאי הבדיקה כדי לקבוע שהיא קיבלה טיפול בהקרנות. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, אליה צירפה תצהיר מטעמה. הוועדה התכנסה שוב ביום 24.7.08 וזימנה את המבקשת לבדיקה דרמטולוגית. לאחר שעיינה בתוצאות הבדיקה הדרמטולוגית שנערכה למבקשת ע"י הדרמטולוגית מטעם הוועדה, ד"ר שפירא, בחוות דעת שהגישה המבקשת מטעם ד"ר בן שטרית, ובמסמכים נוספים, החליטה הוועדה ביום 19.2.09 כי לא נמצאה תשתית להכרה במבקשת כמי שסובלת מהקרנות נגד גזזת.

ב.   המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לבית הדין האזורי (ע"ב 9728/09), וביום 13.12.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה על מנת שתפרט ותנמק החלטתה ביחס לתצהיר המבקשת, מסמך של הדרמטולוג מטעם המבקשת ד"ר בן שטרית מיום 26.3.08, ולתוצאות הביופסיה של המבקשת בנוגע להורדת נגעים מסוג BCC. הוועדה התכנסה ביום 6.8.10 על פי הוראות פסק הדין, והותירה את החלטתה על כנה. בהחלטתה ציינה הוועדה כי במכתב פנייתה אל הוועדה ציינה המבקשת כי ב-1955 כאשר עלתה לארץ עם משפחתה היא עברה טיפול בריסוסDDT  ולא הזכירה טיפול נוסף. כמו כן ציינה הוועדה בהחלטתה כי ד"ר שפירא, הרופאה המומחית מטעם הוועדה, ורופאי הוועדה עצמם, לא מצאו סימנים המעידים בבירור על כך שהמבקשת קיבלה הקרנות לטיפול בגזזת. בנוסף התייחסה הוועדה לבדיקה פתולוגית מיקרוסקופית של רקמת העור. 

ג.   המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לבית הדין האזורי (גז"ז 3492809/10), וביום 18.1.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה, על מנת ששוב תפרט ותנמק את ההחלטה בנוגע למסמכים כפי שפורטו בפסק הדין מיום 13.12.09.

ד.   בהחלטתה מיום  25.2.11 קבעה הוועדה כך:

"א. לעניין הממצא האובייקטיבי - בדיקת הראש - הדרמטולוג מטעמה של התובעת ד"ר בן שטרית, והדרמטולוגית מטעם הוועדה ד"ר שפירא דורית, שניהם מסכימים שקיימים ממצאים בעור הקרקפת שיכולים להיות כתוצאה מהקרנות. אין ממצאים אלה ברורים ואופייניים דיים על מנת לקבוע בוודאות אבחנה של רדיודרמטיטיס, אבחנה וכשלעצמה יכולה להועיל לתובעת.

ב.   לעניין תוצאות ביופסיה - הוועדה עיינה בתוצאות בדיקות רקמות מנגעים שהוסרו מראשה ומלחייה של התובעת, רק באחד מהם נמצאו שינויים המתאימים לממאירות. נגעים מסוג BCC יכולים להיות תוצאה של קרינה מייננת אולם אין בעובדת הימצאותם בלבד בכדי להעיד על מתן הקרנות.

ג.   הוועדה עיינה בתצהיר המערערת בו גב' ר. ס. מתארת בשפה גבוהה, בהירה וקולחת (סגנון שאינו עולה בקנה אחד עם דבריה בהופעתה בפנינו), כיצד זכרונה בגד בה לעניין תיאור עובדות הטיפולים שהיא ובנותיה קיבלו עם עלותן ארצה. התובעת טוענת להתרגשות בהופעתה בפני ועדה מכובדת, ברם, אותן עובדות ממש נמסרו מפיה - בשמה - גם במכתב פנייתה לוועדה ועוד לפני שהוזמנה להעיד בפני הוועדה. נראה שלא רק נוכחות השופט וחברי הוועדה שיבשו את זכרונה ואולי הגיל.

ד.   לאחר דיון ושיקול דעת קובעת הוועדה כי כל הראיות שהוצגו לפניה ובכללן קיום סימנים בעור, נגע ממאיר מסוג BCC בעור, כל אלו אינם יכולים להוות תשתית מספקת למתן הכרה. דחייה חוזרת. (ההדגשות שלי ר.ר.).

ה.  המבקשת ערערה לבית הדין האזורי, וערעורה נדחה, משלא נמצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. נקבע כי הוועדה התייחסה במפורט לחוות הדעת מטעם ד"ר בן שטרית והבהירה מסקנתה, ואין מקום להתערב בשיקול דעתה הרפואי לעניין תוצאות הביופסיה ובהחלטתה לעניין השוני בין הגרסה בתצהיר המבקשת לבין דבריה בפני הוועדה. פסק דין זה הוא מושא בקשת רשות הערעור דנן.

בקשת רשות הערעור :          

3.   בבקשתה עומדת המבקשת על כך, כי בין חברי הוועדה אין מומחה מתחום הדרמטולוגיה, וכי עקב כך הפנתה הוועדה את עניינה אל ד"ר שפירא לקבלת חוות דעת דרמטולוגית. לטענת המבקשת, היה על הוועדה להעביר לעיונה של ד"ר שפירא את חוות דעתו של ד"ר בן שטרית ואת תוצאות הביופסיה, מהן עולה כי מפניה של המבקשת הוסר גידול עורי סרטני. לטענת המבקשת, משהחליטה הוועדה להפנות את השאלה בדבר בירור קיומם של סימני הקרנות למומחית דרמטולוגית מטעמה, הרי שמומחית זו היא כשלוחה של הוועדה והיה עליה לבחון כל מסמך רלוונטי. כך לגבי חוות דעת המומחה ד"ר בן שטרית מטעם המבקשת, ותוצאת בדיקת הביופסיה בדבר הגידול הסרטני שהוסר מפניה של המבקשת. לטענת המבקשת, נדרשת התייחסותה המפורטת של המומחית לבדיקה זו.

4.   בהחלטת השופטת וירט-ליבנה שניתנה בהתייחס לבקשת רשות ערעור, התבקשה תגובת המשיבה, במסגרתה התבקשה המשיבה להתייחס " לאפשרות החזרת עניינה של המבקשת לדיון בפני הועדה וזאת לאחר העברת חוות דעתו של ד"ר בן שטרית ותוצאות הביופסיה לעיונה של ד"ר שפירא, מומחית בתחום הדרמטולוגיה מטעם הוועדה".     

5.   בתגובתה טוענת המדינה כי טענות המבקשת בדבר אי העברת חוות דעתו של ד"ר בן שטרית ותוצאות הביופסיה לד"ר שפירא מועלות לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור. לגופו של עניין נטען כי גם כאשר הוועדה מחליטה להיוועץ בדרמטולוג מומחה, ההחלטה הסופית נתונה לסמכותה ושיקול דעתה, ואין היא מחויבת להסכים לחוות דעת או לבדיקות שהוגשו מטעם המבקשת. לטענת המדינה, תפקיד המומחית מטעם הוועדה ד"ר שפירא אינו להתעמת עם חוות דעת נוספות או עם תוצאות בדיקות, אם הסותרות ואם לאו את ממצאיה שלה, אלא ליתן חוות דעת אובייקטיבית לשימוש ושיקול הוועדה בעת מתן החלטתה. לטענת המדינה התיק הרפואי של המבקשת הועבר במלואו לעיונה של המומחית ד"ר שפירא וכך גם חוות דעתו של ד"ר בן שטרית ותוצאת בדיקת הביופסיה. עם זאת, ד"ר שפירא אינה נמנית על חברי ועדת המומחים ועל כן אינה חבה התייחסות ספציפית לכל מסמך המצוי בתיק המבקשת. לטענת המדינה " תפקידה של  ד"ר שפירא הוא "לצלם את קרקפתו של התובע ולפענח את אשר נגלה לעיניה בתיאור מילולי מובן ופשוט.  לאחר קבלת תוצאות בדיקתה של ד"ר שפירא ובצירוף תיק התביעה במלואו מעיינת הוועדה פעם נוספת בתיק על כל מסמכיו ומגבשת החלטתה בשאלה האם התובע קיבל טיפול בהקרנה כמשמעו בחוק". המדינה סבורה כי החלטת הוועדה היתה מפורטת ומנומקת, והיא כוללת התייחסות למכלול הנושאים שהובאו בפניה. לפי קביעת הוועדה, הממצאים שנמצאו אינם ברורים ואופייניים דיים על מנת לקבוע בוודאות אבחנה של רדיודרמטיטיס. באשר לתוצאת הביופסיה - " אין בהמצאות נגעים מסוג BCC  כדי להעיד על מתן טיפול בהקרנות".

6.   יצוין כי במסגרת דיון "קדם ערעור" שהתקיים בפני הוברר כי בתיק הרפואי של המבקשת מצויות שתי בדיקות ביופסיה. האחת מתייחסת לנגע שנבדק בחודש ספטמבר 2008, והשניה היא בדיקה מיום 2.4.08.  ב"כ המבקשת הודיע בדיון על כך שאין הוא עומד על החזרת עניינה של המבקשת למומחית ד"ר שפירא לצורך התייחסות לחוות דעת ד"ר בן שטרית. עם זאת עמד על כך כי עניינה של המבקשת יוחזר לד"ר שפירא ולוועדת המומחים, לעניין ממצאי בדיקת הביופסיה מחודש אפריל 2008, אליה לטענתו לא נתנה המומחית ד"ר שפירא דעתה. ב"כ המדינה לא חלקה על כך כי המומחית לא התייחסה לתוצאות בדיקה זו, אך עמדה על טענתה כי  אין מקום להחזיר את עניינה של המבקשת אל המומחית, על מנת שתתייחס לבדיקה.

7.   כאמור, בשים לב לטענות שבבקשה, ולאור הסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.